חוזי אופציות הם נגזרים פופולריים בהם משתמשים משקיעים על מנת להשיג רווחים עצומים ולהגביל סיכונים. חוזה אופציות מעניק לכם את הזכות, אך לא את החובה, לקנות או למכור מניה מסוימת – לרוב 100 מניות מאותו הסוג – בתאריך מסוים כלשהו. הכלי הפיננסי הזה בולט במיוחד אצל משקיעים, כיוון שהוא מאפשר לבעל החוזה להשיג החזרים יוצאי דופן במידה והמניה עולה בשווי שלה, וגם להגן על ההון האישי במקרה של ירידה בשוק.
למרות שמסחר ממשי בחוזי אופציות החל בסביבות המאה ה-16, הרעיון היה קיים הרבה לפני. המאמר הזה יציג לכם את ציר הזמן של היסטוריית שוק האופציות, שמתחילה עוד מלפני הספירה.
תאלס ובתי הבד
יישום ממשי של חוזי אופציות נראה לראשונה בשנת 350 לפני הספירה, בשנים בהן פילוסוף הידוע בתור תאלס איש מילטוס חי ביוון. תאלס היה מומחה לאסטרונומיה ומתמטיקה, ולכן היה מסוגל להשתמש במיקום הכוכבים על מנת לחזות שנה פורייה של קטיף זיתים. בעקבות התחזית, תאלס החליט להמר על ביקוש גבוה לבתי בד.
ההימור היה שהוא ישלם מקדמה לבעלי בתי הבד, ובתמורה יקבל את הזכות לנהל אותם בתקופת הקטיף. בסופו של דבר, כשהגיעה עונת הקטיף, הביקוש עבור בתי הבד התפוצץ. בעקבות זאת, המחיר ששילמו עבור שימוש במטחנות קפץ למעלה, ותאלס תוגמל עבור התושייה שלו.
אם נשווה את הסיפור הזה להגדרה המודרנית של חוזה אופציות, תאלס קנה אופציית רכש(call) והימר על עלייה בביקוש עבור בתי הבד. המקדמה ששילם היא למעשה פרמיית האופציה. למרות שלתאלס לא הייתה בעלות על בתי הבד לפני יום הקטיף, הייתה לו זכות להשתמש בהם במשך עונת הקטיף.
הקפיצה והקריסה של שיגעון הטוליפים
נקפוץ קדימה למאה ה-17, תקופה בה האירופאים השוו את הטוליפים, שיובאו מטורקיה והולנד, לסמל של היררכיה עליונה. באותה התקופה, טוליפים, יחד עם ג'ין, דגי מליח, וגבינה, היו אחד מהמוצרים המיובאים ביותר ביבשת.
המעמד הגבוה שייחסו לטוליפים הוביל בסופו של דבר לעלייה מעריכית במחירים, בשנות ה-30 של המאה ה-17. בשלב מסוים, הפרחים הנדירים ביותר עלו פי 6 מהמשכורת השנתית של אדם ממוצע. בעקבות העיכוב בגידול הטוליפים, הסוחרים ההולנדיים נכנסו לחוזים שאפשרו להם לקנות את הפרחים בעתיד, בדומה לחוזה אופציות. הביקוש המשיך להתפוצץ למעלה, ומגדלי הטוליפים לא יכלו לספק את הצרכים של האנשים.
העלייה המהירה במחירי הטוליפים, שנגרמה עקב חוסר ההתאמה בין ההיצע והביקוש, המשיכה לאורך השנים 1636 ו-1637, וגרמה גם לעלייה בשווי החוזים. כתוצאה מכך, אנשים מכרו את החוזים שלהם כדי לנצל את גל עליית המחירים, ובכך יצרו שוק נוסף עבור חוזי טוליפים.
עם זאת, כל הספקולציות האלה יצרו בסוף בועת נכס, במקרה הזה של מחיר הטוליפים. בשלב מסוים, הבועה התנפצה בשנת 1637, וגרמה לירידה חדה במחיר של פרחי טוליפ. הנפילה הזאת גרמה לביטול שוק החוזים, דבר שגרם בסופו של דבר לקריסתה של כלכלת הולנד.
מסחר באופציות בשוק האירופאי
חוזי אופציות מודרניים התחילו להיכנס לשימוש בין המאה ה-16 והמאה ה-18. בתקופה זו, התקיים מסחר אופציות בבורסת אנטוורפן. חוזה האופציות באותה התקופה נועד בעיקר לעסקאות מסחריות ופיננסיות. אבל כאשר בורסת אנטוורפן התפרקה ב-1585, המסחר עבר לבורסת אמסטרדם, ונכס הבסיס העיקרי היה מניית חברת איי הודו המזרחיים ההולנדיים.
שוק האופציות עבר בהדרגה ללונדון לאחר המהפכה המהוללת של 1688. כתוצאה מהמעבר הזה, Exchange Alley ו-Royal Exchange הפכו למרכז המסחר באופציות, גם עבור המשקיעים והספקולנטים ההולנדיים. המעבר הוביל למסחר ספקולטיבי נרחב בבורסה.
עם זאת, למרות ההתרחבות והגדילה של שווקי האופציות, השימוש בכלי הפיננסי הזה נאסר ברובו במדינות כמו יפן, מדינות אירופה, וכמה ממדינות אמריקה. ההגבלה המשמעותית ביותר נבעה מהאיסור בלונדון על ידי ממשלת בריטניה, תחת חוק סר ג'ון ברנרד של 1733. החוק נועד למנוע קריסות כלכליות ומניפולציה של שווקים הנגרמת מפעילותם של שווקי אופציות.
1872 ראסל סייג' הכיר את המסחר באופציות לארצות הברית
למרות שחוזי האופציות היו בשימוש באירופה כבר זמן מה, רק בשנת 1872 איש עסקים בשם ראסל סייג' הביא את הרעיון לשוק ארצות הברית. סייג' נולד בניו יורק והיה מעורב בפוליטיקה ושווקים פיננסיים. הוא המציא את אופציות הרכש והמכר.
הוא התחיל את השימוש במסחר מעבר לדלפק(OTC) עבור אופציות. מסחר OTC, משמעו ביצוע של עסקה דרך רשת של ברוקרים וסוחרים לעומת בורסה מרכזית אחת. הנוהל הזה, שנעשה מאחורי הקלעים, נמנע מהגבלות נוקשות מרגולטורים, ומתאים לנכסים שלא ניתן לסחור בהם בבורסה. שיטת OTC של סייג' לא הייתה מוסדרת וגם לא נזילה.
באותה התקופה, לשוק האופציות לא היה נוהל מוסדר שכלל מאפיינים שונים הנמצאים בחוזים מודרניים. המאפיינים האלה יכולים לספק מידע בעל ערך למשקיעים, במיוחד לפני קבלת החלטות השקעה. מדובר במאפיינים כמו כמות המניות שהחוזה מנהל, תאריך התפוגה של החוזה, פרמיית החוזה, והמניה בה סוחרים.
למרות שראסל סייג' הביא את המסחר בנגזרים למשקיעים האמריקאים, מהפכת השוק ב-1884 גרמה לו לנטוש את המסחר באופציות, מאחר וספג הפסדים כלכליים קשים. למרות הנסיגה של ממציא אופציות הרכש והמכר, המשקיעים המשיכו להשתמש בשיטת המסחר באופציות שהתחיל, OTC.
ההתרחבות של בורסות שווקי אופציות
למרות הקונוטציה השלילית ששררה בציבור הרחב לגבי אופציות, שווקי האופציות גדלו בפופולריות, דבר שגרם לשגשוג בורסות האופציות. לדוגמה, בעוד שמועצת המסחר של שיקגו (CBOT) הוקמה במקור ב-1848 בתור בורסת סחורה, היא התפתחה ובהמשך כללה חוזים עתידיים וכלים פיננסיים נוספים.
בשנת 1973, פתיחתה של בורסת האופציות של מועצת שיקגו (CBOE) נועדה לסייע בעיקר למסחר באופציות. בהמשך חייה, החברה החליטה לכלול גם חוזים עתידיים, מניות של ארה"ב ואירופה, קרנות סל, ומטבעות חוץ (FX). ה-CBOE הפכה לבורסת האופציות הגדולה בעולם – היא רשמה נפח של 134.2 מיליון חוזים באוקטובר 2007, לפי אתר ה-CBOE.
אחת מהפעולות המשמעותיות ביותר של ה-CBOE הייתה הקמת תאגיד סליקת האופציות (OCC). מטרות ה-OCC הן לתפקד כעושי שוק עבור חוזי אופציות, להקצות חוזים, ולהבטיח שהסוחרים יוכלו לממש את חוזיהם. נכון להיום, ה-OCC הוא עדיין גורם סליקת הנגזרים הגדול בעולם. המוסדות הפיננסיים האלה ממשיכים לעצב את שוק האופציות גם בזמנים המודרניים.
הופעת אופציות המדד
ה-11 במרץ, 1983, היה התאריך בו שוק האופציות התחיל לבלוט, בעקבות הגעתן של אופציות המדד. בעוד שרוב חוזי אופציות משיגים את הערך שלהם ממניות בודדות, חוזה אופציית מדד מושפע מפעולתן של קבוצת מניות, שכן מדד הוא למעשה הערך המשוכלל של קבוצת מניות. מאחר ומשקיעים רבים אוהבים להשקיע במדדים למטרות גיוון, ההתפתחות הזאת של השוק הגדילה את הביקוש לאופציות באופן משמעותי.
אופציית המדד הראשונה הייתה מדד CBOE 100– המדד בהמשך שינה את שמו ל-S&P 100 (OEX). המשקיעים סחרו במדד CBOE 100 בבורסת האופציות של מועצת שיקגו, כאשר המספר 100 סימל את 100 החברות המובילות במדד ה-S&P 500.
ב-29 באפריל, 1983, מדד אופציות הידוע בשם מדד השווקים הגדולים (MMI) הושק בארצות הברית. המדד הכיל את 20 המניות המובילות, בדומה למדד דאו ג'ונס העוקב אחרי 30 החברות המובילות בארה"ב. ארבעה חודשים לאחר מכן, החל מסחר סדיר באופציות עבור מדד ה-S&P 500 עם הסימול SPX, שבמהרה הפך ליותר פופולארי ממדד CBOE.
הגעת האינטרנט
רוב פעילויות המסחר שהוזכרו לפני נעשו על ידי משקיעים מוסדיים, אבל דברים השתנו באמצע שנות ה-90. התפתחות האינטרנט הנגישה את המסחר באופציות עבור הציבור הרחב. נפח המסחר בנגזרים שנעשה במערכות אלקטרוניות קפץ מ-7% ל-18%, בין השנים 1989 ו-1996.
מסחר אלקטרוני היה יותר יעיל ויותר זול. המערכת הצליחה להוציא גורמים אנושיים ממשימת עיבוד העסקאות. הדרך החדשה לקיום מסחר באופציות החליפה במהרה את השוק הפתוח המבולגן, שהיה פחות יעיל ודרש יותר זמן עבור כל משימה.
ב-24 בפברואר, 2000, ארה"ב הקימה את בורסת האופציות האלקטרונית הראשונה שלה שנקראה בורסת ניירות הערך הבינלאומית LLC (ISE). הבורסה הייתה אחראית למסחר של 25 מיליון חוזים עד ל-29 במאי 2001. לאחר מכן, ארה"ב הקימה בורסות נוספות לאופציות, כמו בורסת פילדלפיה, בורסת ניו-יורק (NYSE/NYSE Arca), בורסת סן פרנסיסקו, ובורסת ארה"ב (AMEX).
שווקי האופציות של היום
מיותר לציין כי שוק הנגזרים חי ומשגשג בסביבה המודרנית החדשה. על פי ה-FIA – ארגון מסחר עולמי לחוזים עתידיים, אופציות ושווקי הנגזרים השונים – נפח המסחר באופציות הגיע ל33.31 מיליארד חוזים ב-2021, קפיצה של 56.6% ביחס לשנה הקודמת. 2021 הייתה גם השנה הרביעית ברציפות של פעילות מסחר שוברת שיאים.
הגעתם של הברוקרים חסרי-העמלות, כמו רובין-הוד, הנגישה את המסחר באופציות ומניות. ה-CNBC דיווח כי בשלושת הרבעונים הראשונים של 2021, 11% מהמשתמשים הפעילים של רובין-הוד עסקו במסחר באופציות מסוג כלשהו. כתוצאה מכך, החברה הכניסה 164 מיליון דולר משוק האופציות באותה התקופה.
לסיכום, האופציות ימשיכו להוות נגזר שימושי עבור משקיעים, על מנת לבצע ספקולציות לגבי תנועת השוק. למרות שאופציות הן כלי פיננסי קצת מסוכן, טביעת הרגל ההיסטורית שלהם מעידה על כך שאנשים ימשיכו להמר על מסחר באופציות בתקווה להחזרים גדולים.
